6 דצמבר 2009
שיקול אומלל – ביצוע כושל
לפני כשבוע, יומים לאחר החלטת הקפאת הבניה באיו"ש על ידי מר בנימין נתניהו, התרענו במאמר דעה כי ההחלטה הינה תמצית "חוסר הגיון שבהגיון" מהטעם הפשוט כי ההחלטה לא רק שלא תביא את הפלסתינים לשולחן המשא ומתן אלא אף תרחיק את הסיכויים לכך תוך שמטילה מאות אלפי ישראלים למערבולת של מניעת והפרת זכויות אזרח בסיסיות. ההקפאה החד צדדית גם יוצרת תקדים מסוכן המזמין לחץ נוסף על ישראל בעתיד. ומה באשר לגושי ההתנחלויות המוכרים, מדוע הם ניכנסו למשוואה ממש כפי ההתנחלויות הבילתי מוכרות? והכצד ניתן יהיה לחדש הבניה בתום עשרת חודשי ההקפאה, כמה סיכוי יש לכך לאור לחץ צפוי חיצוני?
עבר שבוע ואכן כך הווה. משא ומתן עם הפלסתינים לאור החלטת ההקפאת הבניה הינו חלום (של מי בדיוק) באספמיה, הממשלה גררה את כלל המדינה לוויכוח ציבורי מפלג ומר בעבור נזיד עדשים. מתישבים אשר ברשות ובסמכות החלו לבנות בתיהם כאשר הם מתחיבים למשכנאות גבוהות (גם בירושלים וזאת בניגוד לנאמר), לפתע חרב עליהם עולמם תרתי משמע. וכל זאת בעבור מה?
מה הישגנו בהקפאה הזו? כלום, נאדה. האם מדינה אחת בעולם יצאה בהכרזה פייסנית כלפי מדינת ישראל? האם מדינה אחת בחלד ציינה את ההקפאה כנכונות ישראלית לשלום? האם אובמה נתן לנו ולו כזית יותר משחשב להעניק ממילא? מה הישגנו בכך חוץ מבוקא ומבולקא ומניעת הצדק ממאות אלפים מתושבי ישראל?
את שברור לכל דרדק ד'בית רבו דהיינו, 'דבקות בעקרון ההדדיות', לא בא כלל לכדי מימוש במקרה ההקפאה. זו הינה צעד חד צדדי אשר אין לו מקום ביחסים בינלאומיים.
אנו כבר עברנו לכאורה את "בית הספר" של וויתורים חד צדדיים. יצאנו מלבנון בחופזה ובבהלת "אהוד ברח" בלא הסכמים ובלא הסדרים וקיבלנו את חיזבאללהסטן , את האינתיפדה השניה ואת מלחמת לבנון השניה. יצאנו מרצועת עזה בלא הסדרי ביטחון ובלא הסכמה עם הצד השני וקיבלנו את חמאסטן, את גשם הקסאמים ואת מבצע עופרת יצוקה. אנו במו ידינו החלשנו ואפשר כי בכך קיעקענו את סיכויי קיומנו כמדינת העם היהודי. מה לעזאזל צריך עוד לקרות על מנת שנפנים כי צעדים חד-צדדיים מערערים את אושיות קיומנו. מה עוד צריך לקרות על מנת שנבין כי חוקי המשחק של העולם המערבי של "אני מנצח אתה מנצח" אינם תקפים במזרח התיכון?
והנה נישלף שוב הצעד הקלוקל, החד צדדי של ההקפאה, כדי ביזיון וקצף. שהרי ברור כי ראש ממשלתנו גילה חולשת עמדות למול נשיא ארה"ב אובמה. את שברור היה לטירון אובמה לא היה ברור ל"מנוסה" נתניהו. ללא ספק העמיד אובמה לנתניהו את התנאי של "תיתן תקבל, לא תיתן לא תקבל". התנאי היה משהו בסיגנון "תן לי הקפאת בניה ואתן לך צעדים חריפים כנגד איראן", או "תן לי הקפאה ואתן לך סיוע בטחוני רב ערך יותר". איננו יודעים בוודאות כמובן, אך ברי הוא כי אובמה עמד על עקרון ההדדיות ואף קיבלו. אובמה עשה תפקידו למען המדיניות שלו הניתפסת בעיניו כמובן כמשרתת את ארצו. ונתניהו? אין ביטחון כלל כי בהסכמתו להקפאה חד צדדית אכן שרת הוא את ארצו. נתניהו לא עמד על עקרון ההדדיות המתבקש מאליו דהיינו "באם הפלשתינים ישבו לשולחן המשא ומתן, אז ורק אז ניהיה מוכנים להקפאה מסויימת לתקופה מוגבלת". וזאת עדיין בלא שנידרש כאן למהות ההקפאה עצמה השנויה במחלוקת עזה.
חמור מכך, אובמה נתן לנתניהו את שממילא התכוון לעשות ולא משום בקשות נתניהו אלא משום מחויבותו לאינטרסים של ארצו. המדובר כאן הוא בלחץ נוסף על אירן המתגרענת, או בשימור מטרית ההגנה נגד טילים על ישראל המהווה למעשה מטרית הגנה עתידית לאירופה ולאמריקה כנגד איראן (כתחליף למטריית ההגנה מטילים על אדמת אירופה). הנשיא האמריקני ניצל את הלהיטות הישראלית למצוא מזור לבעיה האיראנית יחדיו עם שאיפה ליישור הדורים אישיים עם ממשלו וסחט את וויתור ההקפאה מעימנו.
כיום ומזה זמן כבר ברור כי ארה"ב של אובמה לא תצא למלחמה כנגד איראן. הללו יסתפקו בקרב הדיפלומטי בלבד אשר תוצאותיו המרחיקות לכת ביותר תהינה סנקציות אשר איראן תדלג מעליהן בקלילות בעזרתן של מדינות תומכות. הקהיליה הבינלאומית, זה נמר הנייר, כדרכה בקודש תאיים, תפגין שרירים ותו לא. וכך, תאלץ ישראל לשקול מהלכיה כנגד איראן לאור העובדות הגיאו-פוליטיות הניפרשות לפניה ולא בהתאם למאוויי לב.
וכאילו להכעיס, גם שיקוליו של אהוד ברק, הוא הזנב המכשכש בכלב, אינם טהורים-ממלכתיים אלא נובעים משיקולים אלקטורלים מפלגתיים צרים. ברק מנסה מזה זמן לשדר לפורשי ומאוכזבי העבודה כי הינו מנהיג שמאל "נחוש" אשר פירושו: "כן, גם הוא יודע לגרש מתנחלים", משהו בסגנון "הכה ביהודים והצל המפלגה". כמובן שהינו נחוש, על גבם של החלשים. הינו שש להתעמת ולהפגין יד קשה כנגד ציבור המתישבים אשר במרביתם הינם שומרי חוק למהדרין ולא יעזו לצאת בכוח כנגד הרשויות אפילו ומדובר בנושא כה אישי ורגיש כמלחמה על הבית, למעט כמובן במחאה לגיטימית. ברק עושה על כך קופה פוליטית. הבה וניראה אותו יוצא באותה נחישות נגד הערבים-ישראלים על אותם 150,000 מבנים בילתי חוקיים שהקימו בגליל ובנגב, שלא להזכיר את המערב הפרוע הפלשתיני בנושא הבניה באיו"ש.
כצפוי, לא הישיגה ישראל דבר בהקפאת הבניה, זה כבר ברור לכל בר-בי-רב בעוד נתניהו עצמו מערער בתמורה את מעמדו הפוליטי. בהתאם לסקר "מאגר מוחות" מאמש הרי כ- 72% מתושבי ישראל מאמינים כי החלטת ההקפאה של נתניהו באה על רקע אי יכולתו לעמודבלחץ האמריקני ורצונו להשביע רצונו של אובמה. השתלשלות נושא ההקפאה מלמד כי אכן כך קרה. במאמרנו לפני כשבועים כבר גרסנו כי נתניהו יאכל מרורים עקב נושא ההקפאה וגם יגורש מן העיר ואכן כך בדיוק קרה. אולי התמיכה לה זוכה הוא בממשלה מעוורת את עיניו, אך הציבור חושב בדיוק ההפך, הציבור אינו נותן לו את תמיכתו בנושא זה ובסופו של יום לא השרים הם שבוחרים את המועמד, אנו הם הבוחרים.
ואכן, במשאל אחר ב"וואללה", אחד מעיתוני החדשות האינטרנטים הבולטים בעל נטיית מרכז-שמאל, היו כשני שליש נחרצים בשלילתם את החלטת ההקפאה של הממשלה. שלא להזכיר את הסקר "הנעלם" של מינה צמח אשר כלל המדיה הישראלית טרחה נואשות להצניעו באשר הוא מצביע על אותן התוצאות דהיינו מעל שני שלישים של העם בישראל מתנגד נחרצות להקפאה. אין ספק, נתניהו אכן "מגורש גם מהעיר".
ההקפאה משדרת מסר נורא לתושבי מדינת ישראל והוא כי שומרי חוק ניזוקים. רבים מהמתישבים טרחו ובדין לקבל אישורים מתאימים על מנת שיוכלו לבנות ביתם בשטחים המאושרים להתישבות על ידי ממשלתם. הם לא קיבלו האישורים "ממשלת אוגנדה", האישורים ניתנו מטעם מדינת ישראל ואהוד ברק בפרט. על סמך אישורים אלו קנו הם קרקע במיטב כספם, פנו לבנקים וקיבלו משכנתאות מתאימות והישתכנו בשכירות עד להשלמת בנית ביתם. כעת ככל הניראה הכל יורד לטימיון וזאת לאור הדרך בה יושמה ההקפאה.
היכן היא השמירה על זכויות אזרחים שומרי חוק, היכן היא ההתחשבות בהם, היכן הם הפיתרונות שיש להמציא עבורם קודם שמוטלת עליהם גזרת ההקפאה. מרוב ריצה ודיצה להקפיא הבניה, מרוב להיטות לרצות נשיא אמריקני, מרוב עוורון לצרכי אזרחים במדינת ישראל עברו אך ארבעה ימים בין ההחלטה לבין ביצוע ההקפאה על ידי הממשלה. הכיצד שכחנו כי "ראשית מעשה במחשבה תחילה"? הכיצד העזנו לשחזר את הפיאסקו של אריאל שרון והתנהלותו למול מתישבי גוש קטיך וצפון השומרון? אפילו ההתבטאות "הברקית" החלולה זהה לזו "השרונית" לאמור: "ההקפאה (הגרוש) חיונית לישראל". כן? הכיצד?
אנו כבר עברנו את כשלונו הקולוסאלי של גרוש גוש קטיף, היה עלינו ללמוד כיצד להתיחס לאזרחים שומרי חוק, יהודים וציונים אמיתים אשר בהכוונת ועידוד הממשלה מתישבים היכן שרובנו אינם ששים להתישב ובנוסף, ניבגדים ומגורשים על ידה מיד לאחר מכן.
נתניהו לקה כאן בעיוורון לצרכי האזרחים שעל טובתם הינו מופקד ואילו אהוד ברק, בעבור שאיפתו לרצות את מורדי מפלגתו לא היסס להפר ולבזוז זכויות לגיטימיות של מאות אלפי אזרחינו ולהשית עליהם הקפאה דרקונית שאינם יכולים לעמוד בה, באופן שנעשתה. אכן, מזכיר את התנהלותו הכאוטית בנושא פינוי לבנון.
וכדי להוסיף חטא על פשע מונה ברק לוועדה שתפקח על שמירת זכויותיהם של הנאנסים. ואכן זה הינו מעשה "החתול שומר השמנת" להתפאר, או בפאראפרזה דומה "האנסת וגם ירשת?".
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
